ורד נסיעות ותיירות בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע.

התביעה הוגשה במקור גם על ידי מר משה ורד, בעל המניות של התובעת, אולם בשלב מאוחר יותר נמחק מר ורד מכתב התביעה.

סכום התביעה עמד בתחילה על 724,916 ₪ אך צומצם, כך שבעת כתיבת פסק דין זה בפני בית המשפט תביעה על סך 419,120 ₪.

טענות התובעת בכתב התביעה

התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותים לתיירות פנים, תיירות יוצאת ותיירות נכנסת (להלן: "החברה") אשר ניהלה את פעילותה הפיננסית אצל הנתבע (להלן: "הבנק") בחשבון חח"ד שקלי מס' 121500 (להלן: "חשבון 1"), חשבון מט"ח דולרי מס' 215000 (להלן: "חשבון המט"ח") וחשבון חח"ד שיקלי מס' 215000 (להלן: "חשבון 2").

חשבונות 1 ו- 2 אוחדו למטרת ניהול תיק זה מפני שהיוו מערך התחייבות אחד כנגד הביטחונות שהעמידה החברה במישרין או באמצעות ישרותם בע"מ ו/או ישרא-אד בע"מ לטובת הבנק.

הואיל והחברה עסקה גם בהבאת עובדים זרים לישראל דרשה ממנה המדינה להעמיד ערבויות נזילות להבטחת יציאתם של העובדים משטחה של המדינה.

אף שהיו בידי הבנק בטחונות נזילים העולים על היקף הערבויות, חייב הבנק את החברה בתשלום תוספת סיכון מקסימאלית בשיעור של 3% לשנה כשלא היה מקום לעשות כן.

התשואה על הפיקדונות הדולריים והשקליים הייתה נמוכה משמעותית מעלות צריכת האשראי. עלות צריכת האשראי נעה בין 7% ל- 24% בעוד שהתשואה על פיקדונות המט"ח בחשבון ישרתום נעה בין 3.9% ל- 9.8%.

הבנק התרשל בכך שבנה לחברה מסגרת אשראי נמוכה של כ- 300,000 ₪ בחשבון 1 וכאשר התובעת חרגה העמיד לה הבנק לעתים מסגרת אשראי נוספת של כ- 100,000 ₪.

כדי להצדיק את ביטול החריגות ממסגרת האשראי הציע הבנק מכשיר פיננסי אחד בלבד של הלוואות לזמן קצר בתנאי הצמדה לריבית הפריים בתוספת ריבית קבועה, וזאת נוסף על צריכת אשראי מהחשבונות באמצעות הקצאת מסגרת האשראי. במקום זאת היה על הבנק להציע לחברה מספר חלופות שונות ולתת לה להחליט במה היא בוחרת כגון המכשיר הפיננסי המקובל של מתן הלוואה גב אל גב (back to back) כנגד הפיקדונות הדולריים הנזילים שנפתחו ע"ש ישרותם בתוספת מרווח סביר ושמרני של 1% לטובת הבנק, או לחילופין להקטין את תוספת הסיכון הנ"ל.

הבנק נתן לחברה מימון שאינו תואם את הבטוחות שהעמידה החברה, ואגב כך התעשר על חשבון החברה, ניצל את תמימותה, הפר כלפיה את חובות האמון, הנאמנות והגילוי שהוא חב לה ופעל בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח).

הבנק לא ביקש מהחברה להגדיל את מצבת הביטחונות שלה.

על מנת לכמת את הנזק שנגרם לה בנתה החברה חשבונות משוחזרים בהתאם להלוואות back to back בלבד בכל החשבונות ובמרווח של 1% וצירפה לכתב התביעה חוות דעתו של רו"ח אבי סולומון (נספח ד' לכתב התביעה) וכן דפי הרצה של חשבון הבנק שערכה חברת "נצרים" (נספח ה' לכתב התביעה).

החברה לא יודעת ולא הייתה יכולה לדעת מהן הנסיבות שגרמו לנזק, הנזק נגרם על ידי נכס שלבנק הייתה שליטה מלאה עליו, והנסיבות מתיישבות יותר עם המסקנה שהבנק לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהבנק נקט בזהירות סבירה.

הבנק דאג להעלים מהחברה את העובדות המקימות את עילת תביעה. החברה הסתמכה על המידע שמסר לה הבנק באמצעות מר אריה פרידמן, על חוות דעת שמסר לה הבנק ועל הנתונים שנבדקו על ידי פקידי ומנהלי הבנק בעצמם.

הבנק לא יידע את החברה לגבי המחיר המקובל הנדרש בגין השירות שהוא נותן, וגבה מהחברה כספים ו/או ריביות בלא שיהיה לו כל הצדק חוקי או הסכמי לכך. החברה לא הייתה יכולה לדעת זאת מבלי לפנות למומחה לשם סריקה של כל חשבון, ולכן פנו לחברת נצרים המתמחה בבדיקות אלו.

הבנק לא שמר את כל המסמכים של החברה, ובכך הסב לחברה נזק ראייתי.

טענות הבנק בכתב ההגנה